יום שבת, 28 במאי 2011

האם ספירת מלכות דומה ליונק או לציפור?


בשיעור בזוהר שנכחתי בו באמצע השבוע החולף למדנו על השינוי המיני של ספירת מלכות. במצב רגיל, ספירת מלכות היא בבחינת נקבה, המקבלת ומכילה את השפע של כל שאר הספירות העליונות יותר. השפע הזה נצבר אצלה, כי מבחינת הקבלה היהודית בחינת נקבה מקבלת, אך לא משפיעה הלאה (מלבד בלידה). אבל כמה פעמים בשנה, סביב הרגלים, ספירת מלכות עוברת מהפך מיני מסתורי. במהלך הרגלים היא עוברת לבחינת זכר, וכך משפיעה את השפע האלוקי על העולם מתוכה.

כיצד עוברת ספירת מלכות מבחינת נקבה לבחינת זכר? היא עושה זאת על ידי שתי פעולות המתרחשות במקביל:

1. ספירת בינה, ספירת האם של ספירת מלכות, מלבישה אותה בבגדים המשנים את מינה (ומכאן אנו למדים שאין דין "לא ילבש, בספירות...)

2. התכנסות כל זכרי בני ישראל אל תוך המקדש (כמשתמע מהפסוק "כל זכורך")

הרעיון הזה גרם לי לחשוב קצת על הצורה שבה מינים מוגדרים ביולוגית (הקישור מאד לא ישיר ולא הכרחי, אבל אלו המחשבות שעלו לי במהלך השיעור...).

אנחנו רגילים לחשוב על זכר בתור יצור בעל כרומוזומי XY ועל נקבה בתור XX. אבל אם נתבונן ברחבי ממלכת הטבע נגלה שהמצב לא כל כך פשוט – האם המין נקבע על פי כמות ה-X, או שמא על פי עצם נוכחות ה-Y? או אולי בכלל על פי מנגנון אחר לחלוטין? האם המהפך המיני של הספירה משתקף באחד מהם?

במבט בטבע אפשר לגלות כמה מודלים עיקריים:

1. נוכחות כרומוזום גברי ייעודי, המכונה Y, מגדירה את מין האורגניזם כזכר. מנגנון זה נפוץ במיוחד ביונקים.

2. כמות כרומוזומי המין הנקביים, המכונים X, היא המגדירה את מין האורגניזם כנקבה. מנגנון זה נפוץ בעולם החרקים.

3. נוכחות כרומוזום נשי ייעודי, המכונה W, מגדירה את מין האורגניזם כנקבה. מנגנון זה נפוץ במיוחד בעופות.

כמובן, יש גם הרבה יוצאים מהכלל – יש זנים בהם המין נקבע לפי תנאים סביבתיים, וכתמיד הברווזן מתעקש להיות מיוחד... במקרה הנוכחי הוא בעל עשרה כרומוזומי מין ומינו נקבע בכלל על פי גנים מכרומוזומים אחרים...

מינו של האדם, כמו מרבית היונקים, נקבע לפי נוכחותו של כרומוזום Y. על גבי הכרומוזום

הנ"ל יש גן המכונה SRY האחראי בצורות שונות להפוך את האורגניזם בו הוא נמצא לזכרי. ואכן, מספיק שיהיה אחד כזה כדי ליצור זכר (מה קורה כשיש יותר X-ים, לדוג' XXY? במצב כזה בבן-אדם אנחנו עדיין מקבלים זכר, אך זכר הסובל ממה שמוגדר כתסמונת קליינפלטר הכולל כל מיני בעיות, בעיקר בתחום הפוריות והמראה החיצוני).

בעבר הייתה נפוצה בקרב הביולוגים תפיסה הגורסת כי קיים מין בסיסי (נקבה), וכי הזכר הוא עותק מנוון שלה שנוצר לצרכים שונים. התפיסה הזו קצת פחות נפוצה היום לאור ההבנה שחלק גדול מהגנים שצריך בשביל להיות זכר בכלל לא נמצאים ב-Y (אבל הגנים שחוסמים את אלו שעושים אינהיביציה עליהם כן)

מה כל זה אומר לנו בהקשר לספירת מלכות?

על פי המודל שהוצע אנו למדים שיתכן וספירת מלכות מגדירה את מינה בדומה ליונקים, וריכוז הגברים במקדש מקביל להזרקה זמנית של כרומוזומי Y אל תוך התא המרכזי שלה, מה שמסביר בצורה מאד ברורה למה נשים אינן חייבות במצוות ראייה.

שתי מחשבות מסתייגות:

1. כמובן כל זה נוגע ליצורים בעלי מין קבוע מהלידה – יש גם יצורים מתוסבכים יותר שמחליפים את מינם במהלך חייהם לפי הצורך. למעשה, יש אפילו בני אדם שמתקרבים למודל הזה... – ולאור כך שספירת מלכות מחליפה את מינה כמה פעמים בשנה כנראה שהיא דומה יותר בפועל לאחד המודלים הללו...

2. באופן כללי היחס בין המינים בזוהר קרוב יותר בשפה מודרנית ל"מגדר" מאשר ל"מין" הן בדיבור על ישויות קבליות כמו ספירות והן בדיבור על בני האדם, מה שמסיט ת הדיון לחלוטין מההיבט הזה (במיוחד לדעת אלו שמתעקשים להתעלם מהבסיס הביולוגי של הגדרות מגדריות...).


יום שבת, 14 במאי 2011

זמן (1) - מקדש ישראל והזמנים

האם שבת עכשיו?

לכאורה התשובה הפשוטה – במקרה של רוב חברי הקוראים כאן, סביר שלא.

אבל בפועל השאלה קצת יותר מורכבת – אחרי הכל, לפי איפה נגדיר את "עכשיו". אני כותב עכשיו ביום שישי לפי שעון ישראל. אבל יתכן שחלק מהקוראים יהיו מארה"ב או מקומות אחרים בהם בעוד כמה שעות כשכאן יהיה כבר שבת עדיין יהיו בשישי. האם ה"עכשיו" נקבע על פי הזמן של הקורא או הזמן של הכותב? או אולי בכלל של גורם אחר?

יתר על כן, היכן נמצא השרת עליו יושב פוסט זה? והאם יש סיכוי שה-packets עברו בדרכם דרך אזורים אחרים בעולם בהם הייתה אז שבת?

העובדה כי במקומות שונים בעולם חלים בו זמנית זמנים שונים מבחינה הלכתית הייתה מאז ומתמיד אתגר מחשבתי להוגי היהדות ולפוסקיה. הבעיה הועצמה בדורות האחרונים מאז קביעת קו התאריך הבינלאומי או היווצרות היכולת לעבור בין הזמנים מהר יותר מאשר קצב התנועה של כניסת השבת, וביתר שאת עם התפתחות היכולת לתקשר בשידור חי בין אזורים שונים. בסדרת הפוסטים הקרובה אעסוק בהיבטים שונים של היחס לזמן בימינו.

על פניו, מצב היהדות בהקשר זה קל יותר משל חלק מהדתות והתפיסות המחשבתיות האחרות הקובעות את לוח זמניהם ישירות על פי גרמי השמיים. בניגוד אליהם, מאז ימי הפרושים ברור שתפיסת הזמן היהודית הינה כזו שמקנה למוסדות היהדות שליטה על הגדרת הזמן, וגורמי הטבע עברו ממעמד של גורם קובע ומברר למעמד של סימן מכוון בלבד (כדרשתו של רבי עקיבא בסוף פרק ב' של משניות מסכת ר"ה – " שנאמר "אלה מועדי ה', מקראי קודש, אשר תקראו אותם" (ויקרא כג,ד)--"אשר תקראו אותם", בין בזמנן בין שלא בזמנן"). ההלכה למדה להכיל שיטות הלכתיות שונות להתמודדות עם זמנים שונים כדוגמת אינטראקציה בין אדם שקיבל עליו שבת כבר לאדם שעדיין לא.

אבל מעבר להיבטים ההלכתיים גרידא, חלק ניכר מהבעיות בנושא זה הם רגשיות. כך, מי שעוקב אחרי שרשורים בפורומים של אתר "כיפה" במוצ"ש יראה שבחלק מהפורומים נוספים במהלך השבת בארץ מספר תגובות של כותבים מארה"ב, שכיום בד"כ מקפידים לציין משהו בסגנון "אני בחו"ל – לא נכתב בשבת" אחרי ניסיון מר עם מגיבים מזועזעים.

כדי לנתח את המצב נתחיל מדיון בסוגיה אקטואלית – משחקה של מכבי ת"א ביום ראשון החולף. למי שכמוני ולא עוקב אחרי אירועי ספורט מעבר לכותרות כדי להבין על מה אנשים מדברים אסכם בקצרה את הפרשייה – מכבי ת"א הייתה אמורה לשחק במסגרת משחק חשוב (?) כלשהו בספרד בשעה שבארץ יום הזיכרון כבר היה חל, אך בספרד עדיין לא. כלומר, למרות שהישראלים בספרד יציינו את יום הזיכרון רק מספר שעות לאחר המשחק, לפי השעה בארץ היתה אמורה להיות קיימת התנגשות.

כמובן שיש הבדלים גדולים בין הצורה בה אנחנו מציינים את יום הזיכרון לצורה שבה אנו מציינים את מועדי ישראל – כך, היום לא מתחיל לפי השקיעה אלא לפי שעה מוגדרת של טקס וצפירה שאינה משתנה משנה לשנה (וממקום למקום?), אין איסורים מוגדרים ופורמליים או מעשים אקטיביים שיש לבצע אלא רק מנהגים מקומיים שנקבעים בעיקר לפי טעם טוב וטקט. עם זאת, הגישה הציבורית לנושא תהווה בסיס טוב לניתוח ההלכתי בפוסטים הבאים. יתר על כן, האינטראקציה בין החגים החדשים שנקבעו בדורנו לבין מועדי ישראל הותיקים יותר ראויה בפני עצמה, בדומה לצורה שגם חגים אחרים במקורותינו התחילו כחגים חילוניים (חנוכה, פורים) וקבלו רק בשלבים מאוחרים יותר קודיפיקציה דתית וגדרים ברורים יותר.

נניח לצורך הדיון שאכן הייתה בעיה שדרשה את ההקדמה ונתבונן בה כמצע למספר שיטות הלכתיות מרכזיות בהן נדון בפוסטים הקרובים. במבט ביינישי נוכל להציע כאן מספר גורמים עיקריים:

1. הבעיה היא עם הזמן - התאריך של יום הזיכרון הולך לפי מה שקורה בארץ. אין לו משמעות בחו"ל ולכן בכל העולם נפעל לפי שעון ישראל. לפי שיטה זו יש פסול במשחק עצמו והבעיה היא אצל הקבוצה.

ההשלכות של שיטה כזו כבדות מאד. בד"כ איננו מחייבים אזורים אחרים בעולם לנהוג לפי "זמן ישראל", ובכל הדורות יהודים נהגו לפי הזמן המקובל במושבותיהם. עם זאת, הרעיון של ללכת לפי השעה בארץ עלה גם בעוד הקשרים, כולל פסיקה הלכה למעשה, כדוגמת הזמן שראוי לנהוג לפיו בקטבים או בחלל.

2. הבעיה היא עם הזמן – הקבוצה יצאה מישראל ולכן צריכה להמשיך לנהוג לפי שעון ישראל לעניין יום הזיכרון. הנפקא-מינא העיקרית תהיה למצב בו קבוצה יהודית מחו"ל היתה ניצבת במצב דומה, ואז היא הייתה הולכת לפי השעון המקומי שלה והייתה יכולה לשחק בלי בעיה. לפי שיטה זו אנו רואים במובן מסויים את הקבוצה כשליחה של הציבור וכממשיכת מנהג מקומה.

שיטה זו נראית חלשה יחסית במקרה שלנו, אך גם לה יש מקבילות בדיון לגבי קביעת הזמן בחלל ובקטבים, ולמעשה בסוגיות אלו היא השיטה המובילה מבחינת הפסיקה.

3. הבעיה עם הפעולות בארץ – הצפייה במשחק וההשלכות של ניצחון בו היו יוצרות תגובות בעייתיות בארץ במהלך יום הזיכרון לפי שעון ישראל, וגורמות למעשים בעייתיים מצד הציבור. כדי להגן על הציבור נאסור על המעשה בחו"ל, גם אם בפני עצמו אין בו בעיה. הבעיה לשיטה זו היא עם מעשיהם של תושבי ארץ ישראל.

4. הבעיה עם עצם הפעולות שיתבצעו – בניגוד להצעה בסעיף הקודם ניתן להתייחס למעשים שיבוצעו בארץ לא כמעשים נפרדים שיגרמו בעקבות המעשים המותרים בחו"ל, אלא למעשה שמבוצע מרחוק על ידי הקבוצה בספרד. כך, על אף שיום הזיכרון לא חל אצלם הם מבצעים פעולה בפועל באזור שבו יום הזיכרון כן חל.

הבעיה לשיטה זו היא עם מעשי השחקנים עצמם בספרד. מקבילה לכך ניתן לראות בדיונים (שעוד ארחיב עליהם רבות בהמשך) סביב טלה-אופרציה, מעשים שנעשים בשלט רחוק. האם מנתח בארה"ב שמפעיל מרחוק רובוט בארץ בשעה שבארץ שבת ושם לא מחלל שבת? ומה אם הוא עושה זאת כששבת אצלו אך לא אצלנו?

לחילופין, ניתן להציע שמהותית אין בעיה, אבל נגזור משום חשש ל:

5. מראית עין – אמנם אין באמת בעיה עם המשחק בחו"ל באותה שעה, אבל מבחינת תפיסת הציבור, שברובו לא חושב לעומק על העניין, המשחק מתקיים "ביום הזיכרון", ולכן נגזור משום כך.

6. המצב הראוי לפני – הרחבת המצב מיום הזכרון לשעות שלפניו, ואמירה שגם בזמן זה לא ראוי לשמוח. חיבור בין השעות שלפני כניסת המועד למועד עצמו ניתן למצא גם במועדים נוספים מבין מועדי ישראל.

7. החגיגות שיהיו אחרי המשחק – במקרה של ניצחון היו חגיגות שם שהיו גולשות לתוך יום הזיכרון המקומי. גזירה נגד החגיגות הייתה עלולה לקרוס, ולכן עדיף היה להציב את הסייג סביב עצם קיום המשחק במועדו.

שאלה לקוראים - אילו מבין סיבות אלו נראית מרכזית בעיניכם? האם אתם יכולים לחשוב על סיבות נוספות?

בשורה התחתונה, המשחק הוקדם וכך במקרה הנוכחי נמנעה הבעיה. אבל הבעיה הכללית יותר עודנה לפנינו – לכל ההצעות הללו יש מקבילות הלכתיות, והשלכות הלכתיות, ובכל אחת מהן יש בעיות קשות בפני עצמה, והיא מעלה בעיות קשות עוד יותר עבורנו. בכל שבת ומועד, בכל מצווה או אירוע תלויי זמן, קיימים הפרשי זמן בין הביצוע באזורים שונים ברחבי העולם. כיצד עלינו לנהוג במצבים כאלו? האם לפי זמנו של המבצע? הזמן באיזור המבוצע? להחמיר לשני הכיוונים?

שאלה לקוראים – מה דעתכם לגבי השאלה הכללית? לפי איזה זמן או צריך או כדאי ללכת?

יום ראשון, 8 במאי 2011

אז מה בעצם המטרה?

מטרה קצרת טווח קונקרטית במיוחד

אני פותח בלוג.

המטרה הקונקרטית כרגע - להסביר מה אני עושה ולמה אני עושה את זה?

מטרות ארוכות טווח קונקרטיות

הכותרת הזו היא פתח לנושא מפחיד, שבד"כ אני, יחד עם רוב האנושות, נמנע מלחשוב עליו – או לפחות מלחשוב עליו תוך תכנון צעדים קונקרטיים במסגרתו. הרבה יותר קל לחיות את העכשיו, ובמקרה הטוב להתמקד במטרות שכמה שנים לפנינו. בצורך לסיים את התואר, לסיים את התרגיל או הסמינר, למצא דירה, ושלל השאלות שנראות לנו גדולות בחיינו המיידיים.

בחמישי האחרון נכחתי בשיעור של פרופ' חגי ברמן שניסה לגרום לנו לחשוב בדיוק על הנושא הזה. במהלך השיעור הוא ניסה לדחוף בתור פתרון לכיוון שמציג דוקינס ב"גן האנוכי" (אני ארחיב על זה מתישהו בקרוב. בגדול זה אומר שמטרת החיים שלנו הם למקסם את שרידת הגנים שלנו), בשילוב עם ההיבט הביולוגי המיידי יותר של הרדיפה שלנו אחרי הדופמין (וגם על זה אני מתכוון לכתוב משהו בקרוב).

קיימת תפיסה חילונית (שהוזכרה בשיעור), שנפוצה גם אצל רבים בציבור הדתי, לפיה שאלות כאלו אמורות להטריד דתיים קצת פחות. תפיסה שמצמצמת את הבחירה של דתיים לעצם הבחירה להאמין, ומניחה שברגע שבצעת את הבחירה להיות מחוייב למערכת כל הבחירות האחרות בעצם נעשו עבורך. מי שמעורה קצת יותר בים הדיעות של ההלכה והמחשבה היהודית מבין עד כמה האמירה הזו רחוקה מהאמת, וכמה רחבות ומסובכות ההחלטות שהאדם המאמין החושב צריך לבצע – בהנחה שהוא אכן חושב על זה ולא פשוט נסחף עם הזרם.

בכלל, הנתק שקיים בין האידיאלים המוכרזים של רוב הציבור הדתי למה שהוא עושה בפועל די רציני כיום, רוב הציבור פשוט זורם עם הנורמות החברתיות סביבו. גם כשמרגישים שיש צורך בשינוי מדברים עליו בתור רעיון ולא בתור משהו שמישהו שוקל באמת לשנות. וזה נכון במיוחד אם מסתכלים על החיים של רוב הפרטים המרכיבים את הציבור.

אבל מה שהעסיק אותי במיוחד בעקבות השיעור היה בכיוון קצת אחר. חשבתי על זה שגם אם אני בדרך לחלק מהמטרות ארוכות הטווח שעוד איכשהו כן הצלחתי להגדיר לעצמי בצורה ברורה יחסית, הרי שיש אחרות שהוזנחו על ידי בצורה רצינית בשנים האחרונות.

וזו המטרה של הכתיבה הזו.

לכתוב.

ליצור.

לא מאמרים כבדים, או הרצאות, שאלו דברים שיחסית קצת התקדמתי בהם לאורך השנתיים האחרונות, אלא יצירה פשוטה. מחשבות. שיכריחו אותי לעבד לעומק את מה שאני לומד ולא רק ללמוד אותו. למצא את המשמעות, או חלק מהמשמעויות, שבתוכו. במהלך התואר הראשון היו תקופות קצרות שהצלחתי לכתוב דברים כאלו, אבל כעת הגיע הזמן לחדש את הניסיון בצורה רצינית יותר.

וכאן נכנסות עוד כמה מטרות. ציינתי מקודם את הפער שבין האידאלים של הציבור הדתי לבין החיים שלהם בפועל. ככל שאני נכנס יותר לתוך העולם האקדמי אני מרגיש שקיימות השלכות ותובנות עצומות בידע שצובר המין האנושי בעשורים האחרונים שפשוט לא מגיע למדעי הרוח והחברה בכלל ולתוך היהדות בפרט. ובמיוחד לתוך החיים ההשקפתיים שלנו.

ההשלכות הללו בולטות במיוחד בתחומים הלכתיים, שלהרגשתי עוד לא מוכנים להתמודד עם סוגיות שעד לאחרונה היו עדיין בגדר מדע בידיוני, ועם אלו שהולכות ומתממשות לנגד עינינו. סוגיות מגוונות כמו ממשקי אדם-מכונה, התמרה חושית, ביולוגיה מולקולארית, ביולוגיה סינטטית ועוד רבים אחרים.

לכן החלטתי להיכנס לתוך הבלוגוספירה העמוסה ולנסות לצרף לתוכה גם את דברי. איני יודע אם אתרום בכך למישהו מעבר לעצמי, או אם אגיע לתובנות חשובות מעבר לעצם העלאת השאלות, אך לכל הפחות אני רוצה ליצור, לחשוב, להציף שאלות ולסדר את מחשבותיי סביבם מספיק כדי לעורר דיון ולהציע כיוונים.

ואשמח אם תצטרפו לדיון.